החלטה בתיק רע"א 7658/09

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' רובינשטיין), במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק-דינו של בית משפט השלום בהרצלייה (כב' השופט צ' דותן), לפיו התקבלה בחלקה תביעת המבקש וכן התביעה שכנגד שהוגשה מטעם המשיבים.

2.             מההחלטות המפורטות לעיל עולה כי המשיבה 1 (להלן: החברה) היא חברה אשר המשיבות 2 ו-3 הינן בעלות מניות בה והמשיב 4 ניהל את עסקיה. בשנת 2002 פנה המבקש, אשר עוסק בתחום עיבוד ושיווק מוצרי נייר וקרטון, למשיב 4 והציע לו להיכנס לפעילות בתחום הנייר. הצדדים סיכמו, בין השאר, כי המבקש ימונה כמנהל החברה וידאג לכל רישומי הנהלת החשבונות, וכי המשיבות 2 ו-3 ימשיכו להיות מועסקות בחברה והן יוותרו בעלות זכות חתימה בחשבון הבנק של החברה. עוד הוסכם כי משפחת קרטין - בעלי זכות החתימה בחברה, יחתמו על שיקים של החברה לטובת ספקים בסכומים זהים או דומים לשיקים שהמבקש ידאג לגבות מלקוחות החברה. בשנת 2003 פוטר המבקש מתפקידו בחברה, לאחר שהתגלה על-ידי המשיבים כי נהג בחברה כבתוך שלו, תוך שגרם אי סדרים כספיים ניכרים בכספי החברה ובהנהלת החשבונות שלה, שלשל לכיסו מכספי החברה, ומכר סחורות של החברה תמורת כסף מזומן מבלי להפקידו בחשבון החברה ומבלי להוציא קבלות. המבקש ביחד עם חתנו (להלן: ברנד) הגישו תביעה לבית משפט השלום בהרצלייה, שעניינה השבה ותשלום דמי השימוש במכונה לייצור שקיות שהייתה בבעלות המבקש ומושכנה לטובת ברנד, ואשר נמכרה על-ידי המשיבים לצד שלישי. כמו כן, הגישו המבקש וברנד תביעות שטריות. מנגד המשיבים הגישו תביעה שעניינה התנהלותו של המבקש שהתבטאה בנטילת כספים שלא ברשות, פגיעה ברכוש החברה ולשון הרע.

3.             בית משפט השלום קיבל את תביעת המבקש בחלקה. באשר לתביעתו של המבקש בגין חיוב החברה בדמי השימוש במכונה, נקבע כי לא קמה חובת תשלום בדיעבד הואיל והמשיב הסכים ליתן את השירות ללא תשלום. למרות זאת, פסק בית המשפט סכום של 10,000 ש"ח בעבור השימוש במכונה בתקופה שמיום פיטוריו של המבקש מהחברה ועד למכירת המכונה לצד שלישי. לעניין תשלום שווי המכונה שנמכרה לצד שלישי, פסק בית המשפט לטובת המבקש סך של 8,000 ש"ח. בנוסף נדחתה תביעתו השטרית של המבקש מהטעם שהוא אינו אוחז כשורה בשיק, שכן השיק ניתן לו על מנת שישלם באמצעותו לצדדים שלישיים בגין סכומים המגיעים להם מהמשיבה 1, ולכן נקבע כי הוא למעשה הנפרע בשיק.

           כמו כן, במסגרת פסק-הדין קיבל בית משפט השלום בחלקה את תביעת המשיבים וקבע, בין היתר, כי המבקש נטל לכיסו כספים המגיעים לחברה לצורך פירעון חובות לנושיו הפרטיים. קביעה זו הסתמכה על הודאת בעל דין מפורשת שניתנה על-ידו. עוד נקבע כי המבקש המשיך לגבות שיקים מלקוחות החברה אף לאחר שפוטר ובאמצעותם רכש מכונה, אשר בהמשך מכר אותה ונטל את התמורה לכיסו. בית משפט השלום קבע כי המבקש חב סך של 171,150 ש"ח לחברה. בנוסף נקבע כי המבקש חב סך של 63,000 ש"ח בגין העבודה שהושקעה על-ידי המשיבים בשחזור הספרים והחשבונות. באשר לטענת המשיבים בדבר חיוב המבקש בדמי אחסון מכונות שבבעלותו בחצרי החברה, נקבע כי המבקש חב בגין אחסון המכונות מעת שפוטר ואילך בסך של 72,240 ש"ח. לבסוף קיבל בית המשפט את תביעת לשון הרע. נקבע כי המבקש השמיץ והכפיש את שם החברה והמשיבים, ולפיכך נפסק לטובת המשיב 4 סך של 50,000 ש"ח וכן 15,000 ש"ח לכל אחת מהמשיבות 2-3.

4.             המבקש ערער על פסק-דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. נקבע כי הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק-דינו של בית משפט השלום תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט. כמו כן, בית המשפט המחוזי עמד על כך כי הערעור עוסק בעיקרו בממצאים עובדתיים שהוא אינו מוצא לנכון להתערב בהם. עוד יש לציין כי נדחתה בקשה לפסלות שופט שהגיש המבקש בטענה כי בית המשפט המליץ לו למחוק את הערעור כדי לחסוך בהוצאות, וכי נאמר לו כי אין כוונה להיכנס לעומק התיק שבנידון בו ניתן פסק דין ארוך שאין להתערב בו. בית המשפט קבע בהחלטתו בעניין - החלטה שניתנה לאחר מתן פסק-הדין בבית המשפט המחוזי - שעקב מתן פסק-הדין אין מקום להידרש לבקשת הפסלות.

5.             בבקשה זו טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא בחן את קביעות בית משפט השלום כראוי. כמו כן, טוען הוא שבית המשפט לא דן בבקשת פסילת השופט שהוגשה על-ידו טרם מתן פסק-הדין. במסגרת בקשה זו טען המבקש כי כב' השופטת מ' רובינשטיין התבטאה באופן ממנו עולה, לשיטת המבקש, כי מנוי וגמור עימה לדחות את הערעור, וזאת עוד בטרם החל הדיון. בנוסף שב ועומד המבקש בפירוט רב על השגיאות והסתירות שנפלו, לדידו, בקביעותיו של בית משפט השלום. בכלל זה טוען הוא כי בית משפט השלום נתן פסק-דין מבלי שהיו סיכומי המבקש לפניו. כמו כן טוען הוא כי טעה בית משפט השלום כאשר אימץ את גרסת המשיבים, לפיה אין לו זכויות בחברה מלבד קבלת משכורת חודשית צנועה. קביעה זו, לעמדתו, אינה מתיישבת עם שהוכח בבית המשפט כי המבקש העמיד קו ייצור ששוויו מאות אלפי שקלים, קשריו עם לקוחות, והזמנות - הכל לרשות החברה. עוד משיג הוא על הסתמכות בית משפט השלום על הכרטסת המשוחזרת שהמציאו המשיבים לעניין הוכחת חובו של המבקש לחברה. טענה נוספת בפי המבקש היא כי בית משפט השלום שגה כאשר הסתמך על עמדת המשיבים ביחס לשווי המכונה שהייתה בבעלותו.

6.             יש לציין כי המבקש הגיש בקשה להוספת נימוק לבקשת רשות הערעור דנן, במסגרת בקשה זו התמקד המבקש בחזרה על טענותיו ביחס לסוגית הפסלות, משלא חידש המבקש בצורה משמעותית על האמור בבקשת רשות הערעור איני מוצאת לנכון לדון בבקשה זו.

7.             לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא עלה בידו של המבקש להצביע על שאלה משפטית שתצדיק בחינה על ידי ערכאת ערעור נוספת (ראו: רע"א 7873/09 עראקי נ' סיני (לא פורסמה, 18.10.09)). טיעוניו של המבקש מתמקדים רובם ככולם בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, והשגתו העיקרית על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי נוגעת לאי התערבותו בקביעותיו של בית משפט השלום. בעניין זה אבקש להדגיש כי הלכה היא שערכאת הערעור לא תתערב בממצאים העובדתיים ובקביעות מהימנות שקבעה הערכאה דלמטה, אלא במקרים יוצאי דופן, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם (ראו: ע"א 2835/04 דוד לובינסקי בע"מ נ' י.ת נצר אחזקות בע"מ(טרם פורסם, 04.08.05); ע"א 3601/96בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל,פ"ד נב(2) 582 (1998)). מעיון בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי הוא יישם את הכלל המפורט לעיל לעניין התערבות ערכאת הערעור בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית ואיני מוצאת בפסיקתו כל פגם.

8.             באשר לטענת המבקש בדבר בקשת פסלות השופט שלא נידונה טרם מתן פסק-הדין המחוזי, אבקש תחילה להעיר כי ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה נידון בגדרו של ע"א 1060/10 ונדחה בהחלטתה של כבוד הנשיאה ד' בייניש מיום 2.5.10. בהחלטה זו נקבע כי אכן היה צריך לדון בבקשה לפסלות שופט לאלתר, אולם לאחר מתן פסק-הדין טענת הפסלות הפכה תיאורטית. עוד בעניין זה נקבע כי הסעד שהתבקש היה למעשה ביטול פסק-הדין שמקומו אינו במסגרת ערעור על החלטה בדבר בקשה לפסלות שופט. שאלת תוקפו של פסק-הדין לאור טענת הפסלות יקבע במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור שתוגש על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

9.             בבקשה דנן טוען המבקש כי יש לבטל את פסק-הדין מחמת פסלותה של כב' השופטת רובינשטיין - טענה שלא נידונה בעת המתאימה טרם מתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. טענה זו לא נבחנה לגופה גם בערעור פסלות השופט משום שעקב מתן פסק-הדין לא היה מקום להידרש אליה על פי דיני הפסלות. תחילה אבקש לציין, כפי שציינה הנשיאה בהחלטתה, כי היה על בית המשפט קמא לדון בבקשה לפסלות שופט לאלתר כמצוות סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. אכן נראה שנפל פגם טכני שעה שלא ניתנה החלטה בבקשת הפסלות במועד הרבלנטי אולם אין בפגם זה כשלעצמו כדי להקים עילת פסילה באופן אוטומטי (ראו: ע"א 3939/04 וסרמן נ' רויטמן (לא פורסם, 24.10.2004)).

יש להבהיר כי דיני הפסלות אינם האכסניה המתאימה לשם דיון בשאלת תוקפו של פסק-הדין שניתן למרות שבאותה העת הייתה תלויה ועומדת בקשה לפסלות שופט, שכן דיני פסלות שופט עוסקים רק בשאלה האם יש לפסול את השופט, אם לאו, ואינם נוגעים לפן הדיוני בהחלטה עצמה (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 316-317 (2006) (להלן: מרזל דיני פסלות שופט); ע"א 4602/07 ממשין-חברה להנדסה בע"מ נ' פואד עראם חברה לבנין ופיתוח בע"מ (לא פורסם, 16.7.2007)). אם כך עולה אפוא השאלה כיצד על ערכאת הערעור - שאינה מוסמכת לדון בערעורי פסלות שופט לגופם - לדון בטענה בדבר תוקפו של פסק-דין לאור טענת פסלות שופט שלא נידונה בעת המתאימה. סבורה אני שבשלב ראשוני ובטרם שבית המשפט יידרש לנפקות עילת הפסלות ביחס לתוקפו של פסק-הדין, על הטוען טענה כגון דא, לכל הפחות, לבסס את קיומה של עילת פסלות שופט, שאם הייתה מועלית בפני הערכאה המתאימה היה בכוחה כדי להביא לפסלות השופט (ראו והשוו: מרזל דיני פסלות שופט, 73-75, 367-368).

10.          בענייננו לא מצאתי כי טענותיו של המבקש מקימות אף לכאורה עילה לפסלות על-פי דיני הפסלות. כאמור, טענתו של המבקש בתמצית היא כי עמדתו של בית המשפט גובשה טרם שמע את נימוקי הערעור. גם אם אקבל את טיעונו של המבקש כי בפתח הדיון הומלץ לו למשוך את ערעורו, הרי אין הדבר מצביע על כך כי בית המשפט גיבש את עמדתו באופן שיש בה כדי להצביע על חשש למשוא פנים בהתאם לדיני הפסלות. לכל היותר יש בדברים אלו, ככל שנאמרו, כדי להצביע על עמדתו הראשונית של בית המשפט טרם ירד לעומקם של דברים, ובודאי שאינם מצביעים על דעה קדומה כטענת המבקש (השוו: ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599 (1999); ע"פ 5368/03 לותם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.03); ע"א 9346/02 עזבון המנוח יוסף שלום ז"ל נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 20.11.02)). לפיכך, משלא עלה בידי המבקש לבסס עילת פסלות, איני סבורה כי אי מתן ההחלטה בעניין זה במועד המתאים על-ידי בית המשפט המחוזי כשלעצמה עשויה להביא לביטול פסק-הדין. בשולי הדברים אבקש להעיר כי ערעורו של המבקש עסק ברובו בממצאיו של בית משפט השלום בהן ערכאת הערעור ממעטת להתערב, ולפיכך ככל שנאמרו הדברים יש להעריך כי מטעם זה בית המשפט המליץ על משיכתו של הערעור.

11.          משאלה פני הדברים, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ו' באלול תש"ע (16.8.10).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: